לאחרונה שמעתי בתכנית בביביסי שהוקדשה לכתיבה הולנדית מודרנית את המשורר טון טלגן (יליד 1941). לחץ כאן לשמיעת התכנית.
מיד קניתי מהדורת קינדל באנגלית של ספרו "עופות דורסים" 2006 (תרגום מהולנדית: ג'ודית וילקינסון 2011).
בספר כמאה שירים שכולם מתחילים במלים "אבא שלי" (מלבד השיר האחרון שנפתח ב"אמא שלי").
בפתיח המשורר כותב: "לפני שנים המצאתי מישהו שקראתי לו אבא שלי". בכל השירים יש אבא, אמא ואחים. הנה שורות פתיחה של אחדים מן השירים:
- אבא שלי
הזיז שמים וארץ
- אבא שלי
הכה באבק
- אבא שלי
נצמד לאקדחיו
- אבא שלי אסף פירות מרים,
הניחם בפיו
האחים שלי הרימוהו מעלה
- אבא שלי
צלה את המיץ של עצמו
האחים שלי הניחו אותו על השולחן
- אבא שלי
ידע איך לחיות
הוא הראה לנו איך
והתהפך, שכב על הקרקע
פניו בבֹּץ
- אבא שלי
רצה לשכך סבל
אמא שלי נתנה אישור
וכל הסבל שבעולם שטף לאחור
שטף כלפיו
אבי שִכֵּך אותו
והסבל שטף לאחור, פרץ את גדותיו,
התרומם אל שפתיים
שטף במעלה חדרי מדרגות, אל גגות
- אבא שלי
היה ספר
והאחים שלי דפדפו בו
- אבא שלי
ישב על הר
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ב-1987 הצגתי במוזיאון ישראל תערוכה שנקראה 'אבא': תריסר תבליטים, בגודל אחיד של 155/205 ס"מ, רובם מונוכרומיים, עשויים ממגזרות קרטון, גפרורים ומקלות ארטיק שהודבקו על דיקט ונצבעו בצבע אחיד שקיבל את זהרו וחומריותו מאבקת סיד.
מושחל בין הדימויים או בשבילי העיר של התבליט השני בסדרה שנקרא 'אבא' מ-1985 רץ הטקסט הבא:
להפעיל צחוק גדול ממורמר באבא תוחבים ידיים מאחוריו אל תוכו חלונות מוארים זעירים נדלקים באבא הוא פועם מאחורי העיר, כלפיה אבא חלק זורח רטוב אל אופק אבא "אני" ניצת, "אני" מוצף, כבה אבא תכנית הצפה מיץ אבא צחוקו אל תוך כף יד אחורית מוזנחת משחרר צללי אבא קטנים קצביים נקודות מחוץ לעצמו צל רוכש חלקת שדה רכישה ארעית על מנת להזיז את עצמו אבא ועוד א' נשמה עם כושר רק לא' מתגלגלת בגוף שקוף מבעד לאבא את אבאא מבעד לא' את העצם מבעד למצח את הקיר אבא חדש שאיש לא רואה מושחל בנקבים
אצלי 'אבא' צמח מן האות 'אלף' ככותרת התבליט הראשון בסדרה, ומקיר בית משותף גדול ומגושם ברחוב העבודה בתל אביב, משובץ חלונות, שניצב מול חלון הסטודיו שלי דאז בסמטה פלונית, ואשר בו, ניתן לומר, ראיתי 'אבא'.
בתבליט שלמעלה מלבד שרוך אותיות האלף, מופיעות גם המלים 'אחי' ו'אנכי'. (אחותי הגדולה נהגה לומר בילדותנו: "השומר אחי אנכי?", מתכוונת אלי).
לא ידעתי אז שיש לי אח.